זעַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים וְגוֹ׳. הוֹסִיף כָּאן ״בְּנֵי בָנִים״ מַה שֶּׁלֹּא הִזְכִּיר זֶה לֹא בְּדִבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בָּאַחֲרוֹנוֹת, לְפִי שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה לְעוֹלָם כָּךְ הִיא הַמִּדָּה עַד דּוֹר רְבִיעִי וּמַתְחִיל לִמְנוֹת מִן הָאָב: אָב רִאשׁוֹן, בֵּן שֵׁנִי, וְאַחַר כָּךְ שִׁלֵּשִׁים, וְאַחַר כָּךְ רִבֵּעִים. אֲבָל בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל כְּבָר קִבְּלוּ דִּינָם כָּל הָעוֹבְדִים וְנִמְחַל הֶעָוֹן לְאוֹתוֹ דּוֹר, אֲבָל לֹא לַדּוֹרוֹת. וּכְדֵי לְקַיֵּם הַפְּקִידָה לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת הֻצְרַךְ לִמְנוֹת מִן הַבֵּן וְהוֹסִיף דּוֹר אֶחָד וּמָנָה: בָּנִים, וּבְנֵי בָנִים, שִׁלֵּשִׁים, וְרִבֵּעִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות לב:לד) ״וּבְיוֹם פָּקְדִי״ – הַיְינוּ זְמַן הַפְּקִידָה כִּי יָבֹא, אָז ״וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם״ אוֹתוֹ זְמַן פְּקִידָה הַנֶּאֱמָר בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וּלְדַעְתִּי, לְפִי שֶׁעֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה חָמוּר מִכָּל הָעֲוֹנוֹת, לֹא יוּכַל דּוֹר אֶחָד לִסְבֹּל גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ הָרָאוּי לָבֹא עַל עָוֹן זֶה, עַל כֵּן הוּא מִתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּהֵפֶךְ זֶה, כִּי לְכָךְ נֶאֱמַר (שמות לד:ח) ״וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה״ – רָאָה מֹשֶׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ וְהוֹלֵךְ וּמוֹנֶה וּמוֹסִיף דּוֹר אֶחָד, וְהָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יוֹסִיף לְהַכּוֹת בְּכַמָּה דּוֹרוֹת, עַל כֵּן מִהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אָרְצָה וַיֹּאמֶר ״דַּיֶּךָּ״.
לגוַיִּתֵּן עַל־פָּנָיו מַסְוֶה. לְפִי שֶׁהָיוּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, וּמֹשֶׁה הָיָה עָנָו גָּדוֹל וּבַיְשָׁן, וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ עַל שֶׁמִּסְתַּכְּלִין בְּקַרְנֵי עוֹר פָּנָיו, כִּי כָּךְ הִיא הַמִּדָּה בְּכָל מִי שֶׁהוּא בַּיְשָׁן, עַל כֵּן נָתַן עַל פָּנָיו מַסְוֶה לְכַסּוֹת עֵינַיִם. אֲבָל בְּבוֹאוֹ לִפְנֵי ה׳ לִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּיו, אָז הֻצְרַךְ לְהָסִיר מַסְוֵה הַבּוּשָׁה מֵעַל פָּנָיו, כִּי לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד (אבות ב ו). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳ לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ״.