ידוַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו וְגוֹ׳. רַשִּׁ״י פֵּרֵשׁ אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה שָׁם, כִּי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנָה עָשָׂר הוּא מִנְיַן שֵׁם אֱלִיעֶזֶר. וְכִי דֶּרֶךְ הַמִּקְרָא לוֹמַר מִסְפָּר הַמּוֹרֶה עַל אִישׁ אֶחָד? וּמַהוּ שֶׁאָמַר ״וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי״ (בראשית יד:כד), וַהֲלֹא לֹא הָלַךְ עִמּוֹ כִּי אִם אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ? וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁגַּם רַשִּׁ״י מוֹדֶה שֶׁלָּקַח עִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנָה עָשָׂר אֲנָשִׁים מַמָּשׁ, כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וּמַה שֶּׁיֶּחְסַר הַטֶּבַע יַשְׁלִים הַנֵּס. אַךְ שֶׁקָּשֶׁה, לָמָּה לָקַח אַבְרָם דַּוְקָא מִסְפָּר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנָה עָשָׂר? וּמַה הִגִּיד לָנוּ בָּזֶה הַכָּתוּב? אֶלָּא לְהוֹרוֹת שֶׁהָיְתָה הַמִּלְחָמָה כָּכָה חֲזָקָה עָלָיו, עַד שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם אֶפְשָׁרִי בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע לְנַצְּחָם, וּמִכָּל מָקוֹם הָלַךְ אַבְרָהָם לַמִּלְחָמָה, כִּי סָמַךְ שֶׁאֱלֹהָיו יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ. וְסִימָנָא מִלְּתָא הִיא, כִּי לָקַח עִמּוֹ אֲנָשִׁים כְּמִסְפַּר ״אֱלִיעֶזֶר״, לְהוֹרוֹת כִּי אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה שָׁם, כִּי לֹא נַעֲשָׂה הַנִּצָּחוֹן הַהוּא בְּשׁוּם פְּעוּלָּה אֱנוֹשִׁית כִּי אִם בְּעֵזֶר אֱלֹהִי לְבַד. לְפִיכָךְ לֹא רָדַף כִּי אִם עַד דָּן, וְשָׁם נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה בַּעֲבוּר הָעֵגֶל שֶׁעֲתִידִין לְהַעֲמִיד בְּדָן, לְפִיכָךְ תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שָׁם בְּהִסְתַּלְּקוּת הָעֵזֶר הָאֱלֹהִי. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה״ (בראשית יד:טו), שֶׁחֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי נִשְׁאַר לוֹ לַחֲצוֹת לַיִל שֶׁל מִצְרַיִם, כִּי אָז יָצָא ה׳ בְּעַצְמוֹ בְּתוֹךְ מִצְרַיִם. כָּךְ בְּמִלְחָמָה זוֹ לֹא הָיָה כִּי אִם עֵזֶר שֶׁל אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרָיו בְּיָדוֹ.
דָּבָר אַחֵר: שֶׁלָּקַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנָה עָשָׂר אֲנָשִׁים כְּמִסְפַּר אֱלִיעֶזֶר, לְהוֹרוֹת שֶׁאֱלִיעֶזֶר שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כִּי זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָם דָּבֵק בּוֹ, כִּי יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים כוּ׳. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״וַיָּרֶק״ – שֶׁהוֹרִיק מֵהֶם כָּל כְּלֵי זַיִן, וְהָלְכוּ בְּלֹא כְּלֵי זַיִן וְסָמְכוּ עַל תְּשׁוּעַת ה׳, מִלְּשׁוֹן ״אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי״ (שמות טו, ט), כִּי אָמַר פַּרְעֹה: אֲפִלּוּ אִם אָרִיק חַרְבִּי לְסַלְּקוֹ מִכָּל וָכֹל, מִכָּל מָקוֹם ״תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי״ לְבַד בְּלֹא חֶרֶב.
יטבָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. לְמַעְלָה נֶאֱמַר ״וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״, וְלֹא הִזְכִּיר ״קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״, לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁבָּא אַבְרָם הָיָה נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֵל עֶלְיוֹן״, כִּי לֹא הָיְתָה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ נִכֶּרֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״ה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי״ (בראשית כד ז). וְאַבְרָם הִקְנָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לַה׳, כִּי פִּרְסֵם לַכֹּל מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים, עַל כֵּן הִזְכִּיר אֵצֶל אַבְרָם תָּמִיד ״קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״. דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת בָּאוֹת מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, עַל כֵּן הִזְכִּיר אֵצֶל הַבְּרָכָה ״קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״. וְכֵן כְּשֶׁאָמַר לְמַטָּה (בראשית יד כב) ״הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה׳ אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״ וְגוֹ׳, אָמַר כֵּן לְפִי שֶׁיָּכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת לוֹ מִשֶּׁלּוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מֵעָל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת, עַל כֵּן לֹא אֶקַּח מִשֶּׁלְּךָ כְּלוּם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַה שֶּׁאָמַר ״וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם״. אֵין פֵּרוּשׁוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹאמַר, אֶלָּא בֶּאֱמֶת אָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי בְּךָ שֶׁלֹּא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין רְצוֹנִי לִקַּח כְּלוּם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה עֶלְיוֹן, כִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמַה שֶּׁלְּמַטָּה מִגַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְעַל יְדֵי מִלְחָמָה זוֹ רָאוּ עַיִן בְּעַיִן כִּי הוּא גַּם אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וְהַשְׁגָּחָתוֹ גַּם בַּתַּחְתּוֹנִים, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ כִּי אִם בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ.