יואל פרק ד׳

אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט. אֵרֵד עִמָּם בְּעֹמֶק הַדִּין, יְהוֹשָׁפָט מִשְׁפָּטִי יָהּ:

יַדּוּ גוֹרָל. כְּמוֹ ״וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי״ (איכה ג:נג):

הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים. זֶהוּ הַגְּמוּל שֶׁנָּתַן שְׁלֹמֹה לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר עֶשְׂרִים עִיר (מלכים א ט):

קַל מְהֵרָה. לְשׁוֹן ׳זְרִיזוּת׳:

לִשְׁבָאיִם וְגוֹ׳. לִבְנֵי שְׁבָא:

כִּי ה׳ דִּבֵּר. וְהֵיכָן דִּבֵּר ״עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו״ (בראשית ט:כה) כֵּן מְפֹרָשׁ בִּמְכִילְתִּין:

קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה. אִם תּוּכְלוּן אַתֶּם לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדִּי:

אִתֵּיכֶם. קלטר״ש בְּלַעַ״ז:

וּמַזְמְרוֹתֵיכֶם. שרפש״א בְּלַעַ״ז:

עוּשׁוּ. כְּמוֹ ׳חוּשׁוּ׳ כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״יִתְכַּנְּשׁוּן״, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן ׳עֶשֶׁת בַּרְזֶל׳ הַמְכֻנָּס יַחַד מש״א בְּלַעַ״ז וְאֵין תָּי״ו בּוֹ יְסוֹד:

שָׁמָּה הִנְחַת ה׳ גִּבּוֹרֶיךָ. שָׁם בִּקְבוּצַת עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט יִשְׁבּוֹר גְּבוּרַתְכֶם כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם לְשׁוֹן אֲרָמִי הוֹרָדָה אוֹ לְשׁוֹן חֲתַת וְהַנּוּ״ן בּוֹ נוֹפֵל כְּמוֹ (דניאל ב:כה) ״הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא״, שֶׁאֵין בּוֹ אוֹת שֹׁרֶשׁ אֶלָּא עַל:

שִׁלְחוּ מַגָּל וְגוֹ׳. שִׁלְחוּ חֲרָבוֹת אוֹתָם הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתִי לְחַבֵּל אֶת אוֹיְבֵי ה׳:

כִּי בָשַׁל קָצִיר. כְּלוֹמַר כִּי הִגִּיעַ עִתָּם וְדִמָּה הַדָּבָר לְקָצִיר שֶׁקּוֹצְרִים אוֹתוֹ בְּמַגָּלוֹת כְּשֶׁגָּמַר בִּשּׁוּלוֹ:

בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַת. מִן הָעֲנָבִים בֹּאוּ וְדִרְכוּ אוֹתָם כְּלוֹמַר נִתְמַלָּא סְאַת עֲוֹנָם. רְדוּ לְשׁוֹן כְּבִישָׁה וְרִדּוּי כְּמוֹ ״וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם״ (בראשית א:כח):

הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים. קוֹל קִלּוּחַ הַיְקָבִים הַיּוֹרֵד תּוֹךְ הַבּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגִּתּוֹת נִשְׁמָע:

בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ. שֶׁשָּׁם חָרוּץ שֶׁהַמִּשְׁפָּט אֱמֶת וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״מֵישַׁר פִּלּוּג דִּינָא״:

אָסְפוּ נָגְהָם. הִכְנִיסוּ אוֹרָם:

מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג. מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ לְצִיּוֹן:

וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִפָּרַע מִשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה (שָׂרֵי הַכַּשְׂדִּים) וְאַחַר כָּךְ מִן (הַכַּשְׂדִּים):

מַחֲסֶה. לְשׁוֹן ׳כִּסּוּי׳, וּבְלַעַ״ז אבריאיי״ל:

אֲפִיקֵי. מְקוֹם מוֹצָא מַיִם:

וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים. כְּמַשְׁמָעוֹ ״וּמַשְׁקֵי יָת מֵישַׁר שִׁטִּים״. וּמִדְרָשׁוֹ יְכַפֵּר עַל עֲוֹן פְּעוֹר (עיין זכריה יד):

מִצְרַיִם וְגוֹ׳. סְמָכָן זֶה לָזֶה לְפֻרְעָנִיּוֹת אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאִלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא הָיְתָה אֱדוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא:טז) ״כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב יוֹאָב עַד הַכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם״ וּכְתִיב (שם יז-כא) ״וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדוֹמִיִּים וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה וְגוֹמֵר וַהֲדַד שָׁמַע כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבוֹתָיו וְגוֹמֵר״ וּבָאַחֲרוֹנָה ״וַיְהִי לְשָׂטָן לִשְׁלֹמֹה״ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֲכַלֶּה זוֹ וָזוֹ:

מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה. בִּשְׁבִיל חָמָס שֶׁעָשׂוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לִבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ אֶת דָּמָם:

וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי. וְאַף אִם אֲנַקֶּה אוֹתָם מִשְּׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדָם וּמֵרָעוֹת שֶׁעָשׂוּ לִי, דָּמָם שֶׁל בְּנֵי יְהוּדָה לֹא אֲנַקֶּה מֵהֶם. אֵימָתַי תִּהְיֶה זֹאת, בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן: