אשֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה – שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא בְּצָרְכֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כו, יד) וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהָי, כְּלוֹמַר, לֹא הוֹצֵאתִי מִמֶּנּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת הַגּוּף.
בבְּשֹׁרֶשׁ מִצְוַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר רְאֵה אָנֹכִי (מצוה תעג) תָּבִין טַעַם הָעִנְיָן, לָמָּה נִצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאוֹ כִּי אִם בְּצָרְכֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְלֹא נוּכַל לְהוֹצִיאוֹ אֲפִלּוּ לִקְנוֹת בּוֹ כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ עֲבָדִים וּשְׁאָר הַדְּבָרִים, וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם.
גמִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מעשר שני פ"ב, מ"א), שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיאוֹ בִּדְבָרִים שֶׁיָּסוּךְ גּוּפוֹ בָּהֶם, שֶׁהַסִּיכָה בִּכְלַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, דִּכְעֵין מָזוֹן הִיא, לְחַזֵּק הַגּוּף וּלְהוֹעִילוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (רמב"ם מעשר שני פ"ג ה"י), שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא דָּמָיו בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר, חוּץ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה, וַאֲפִלּוּ יִהְיֶה דְּבַר מִצְוָה. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מעשר שני פ"א, מ"ז), שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כְּלוּם לְשׁוּם דָּבָר, חוּץ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה, שֶׁתַּשְׁלוּם זֶה הוּא שֶׁיְּשַׁלֵּם מָעוֹת כְּנֶגְדָּן וְיֹאכַל מֵהֶן בִּירוּשָׁלַיִם צָרְכֵי סְעוּדָה, וּמִן הַדּוֹמֶה דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁלוּמִין אֵין בּוֹ חִיּוּב מַלְקוּת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִין בְּמַסֶּכֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
דוְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת, כִּי אָז הָיוּ לָנוּ מַעַשְׂרוֹת דְּאוֹרָיְתָא. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהוֹצִיא בַּזְּמַן הַהוּא מָעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּשׁוּם דָּבָר חוּץ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה, עָבַר עַל לָאו, וּמְשַׁלֵּם מִכִּיסוֹ דָּמִים כְּמוֹתָם, וְלוֹקֵחַ מֵהֶם צָרְכֵי אֲכִילָה וְאוֹכְלָן בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.