אשֶׁלֹּא לְהַרְחִיק אֲדוֹמִי דּוֹר שְׁלִישִׁי מִלָּבוֹא בַּקָּהָל – שֶׁלֹּא לְהַרְחִיק זֶרַע עֵשָׂו אַחַר שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נִמָּנַע מֵהִתְחַתֵּן עִמָּהֶם, שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר כְּמוֹ בְּעַמּוֹן וּמוֹאָב, אֶלָּא מֻתָּרִין הֵם אַחַר שְׁנֵי דּוֹרוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא וְגוֹ' בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְיָ, וְדוֹר שְׁלִישִׁי, הוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל הַגֵּר. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות עח, א), שֶׁמִּצְרִית מְעֻבֶּרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בְּעוֹדָהּ מְעֻבֶּרֶת, בְּנָהּ הוּא נִקְרָא שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָתוֹ בְּעוֹד שֶׁהָאֵם מִצְרִית.
בשֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה נִגְלֶה, כִּי הוּא לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁלֹּא נִתְנַהֵג בְּאִסּוּר עִם זֶרַע אֱדוֹם וְלֹא נַרְחִיקֵם בְּקַל וָחֹמֶר מִבְּנֵי עַמּוֹן לוֹמַר, עַמּוֹן וּמוֹאָב בִּשְׁבִיל פַּעַם אַחַת שֶׁלֹּא קִדְּמוּ אוֹתָנוּ בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם הִרְחִיקָנוּ הָאֵל מֵהֶם, אֲדוֹמִיִּים וּמִצְרִיִּים שֶׁצִּעֲרוּ כָּל כָּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? עַל כֵּן בָּאַתְנוּ הָאַזְהָרָה עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִמָּנַע מֵהִתְחַתֵּן בָּם, כִּי הַשִּׁעְבּוּדִין שֶׁשִּׁעְבְּדוּ הֵם בָּנוּ גְּזֵרַת הַשֵּׁם הָיְתָה עָלֵינוּ, וְאֵין לָנוּ לִקְבֹּעַ עֲלֵיהֶם שִׂנְאָה בִּלְבָבֵנוּ עַל כָּךְ, וְאַחֵינוּ יִקָּרְאוּ בְּהִתְגַּיְּרָם וּבוֹאָם לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וּבְעַמּוֹן וּמוֹאָב טַעַם אַחֵר יֵשׁ עַל שִׂנְאָתָן, וְהוּא עִנְיַן הַנְּבָלָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר מָצְאוּ אֶת לְבָבָם לַעֲשׂוֹת, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסָמוּךְ (מצוה תקסא).
גמִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות עח א), מִצְרִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית וְנִתְגַּיְּרוּ בְּעוֹדָהּ מְעֻבֶּרֶת, הַוָּלָד נִקְרָא שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם וְגוֹ', הַכָּתוּב תְּלָאָן בְּלֵדָה. וְגֵר עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית הַוָּלָד עַמּוֹנִי, גֵּר מִצְרִי שֶׁנָּשָׂא עַמּוֹנִית הַוָּלָד מִצְרִי. זֶה הַכְּלָל, בָּאֻמּוֹת לְבַדָּם הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר, וּכְמוֹ שֶׁמָּצָאנוּ שֶׁנִּתְיַחֲסוּ בַּכָּתוּב אַחַר הַזְּכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כ, יב) בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן, נִתְגַּיְּרוּ הַלֵּךְ אַחַר הַפָּחוּת. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מִיְּבָמוֹת וּבְסוֹף קִדּוּשִׁין [א"ה סי' ד].
דוְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה, שֶׁנִּמְנַעְנוּ מֵהַרְחִיקָם אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהִסְכִּים בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לְהִתְחַתֵּן בָּם אֲפִילּוּ אַחַר שְׁנֵי דּוֹרוֹת, מִצַּד שֶׁהֵצֵר לְיִשְׂרָאֵל אוֹ מִצַּד שֶׁקָּבַע בִּלְבָבוֹ שִׂנְאָה עִמָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁבָּאוּ מֵאֻמָּה אַחֶרֶת, עָבַר עַל לָאו זֶה. וְאֵין לוֹקִין עָלָיו לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.