אדין נט"י לתפילה ולברכות וברכת ענט"י וא"י ואלקי נשמה:
כתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה כו' מזה סמכו חכמים שאסור להתפלל בין שחרית או מנחה ומעריב עד שיטול ידיו במים עד הפרק דהיינו חבור היד לזרוע דומיא דכהן המקדש ידיו לעבודה אפילו אין בהם שום טינוף ולכלוך ואפילו היה עוסק בתורה או באמצע סעודה (רמ"א ס"ס רל"ג) וכ"ש בסתם ידים. ודוקא כשיש לו מים מזומנים לפניו אבל אין צריך לחזור אחריהם:
בבד"א בסתם ידים אבל אם נגע במקום מטונף וכ"ש כשעשה צרכיו צריך לחזור אחר מים עד פרסה לפניו ומלאחריו עד מיל ואם מתירא שיעבור זמן תפלה או שלא יוכל להתפלל עם הצבור (ב"ח סי' רל"ג) א"צ לחזור אחר מים אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקה ואפילו במפה מדכתיב ארחץ דמשמע במים וכתיב בנקיון משמע בנקיון בעלמא ולכן צריך לחלק (לבוש). וכן כשנגע באמצע תפלת י"ח במקום מטונף ינקה ידיו (סי' צ"ב) ועיין לקמן כלל כ"ב:
גסתם ידים כשרים לתורה ולברכות אבל אם היו מלוכלכות או מזוהמות כגון שנגע בשוק וירך והמקומו' המכוסים או שחיכך ראשו ופשיטא כשעשה צרכיו ירחץ ידיו אם יש לו מים מזומנים ואם אין לו ינקה ידיו וכן בהשתין ושפשף (שם):
דלתפלה לכתחלה יזהר ליטול כדין נט"י לסעודה כמבואר לקמן בדין נט"י אבל א"צ רביעית מים לתפלה ומ"מ אפילו לא נטל בכלי אלא שכשך ידיו בכלי יצא ומברך ענט"י אבל אם אין לו מים וצריך לנקות ידיו זה לא נקרא נטיל' כלל ומברך על נקיות ידים אבל הטובל בנהר מברך ענט"י (סי' ד') (המגן אברהם בסי' ד' הניח בצ"ע שהרי בסי' קנ"ט כ' הש"ע דאפילו המטביל ידיו מברך לעולם ענט"י וא"כ ה"נ ה"ל לברך לעולם ענט"י ולא הבנתי כלל שהרי שם הטעם דבכלל מאתים מנה כמש"כ שם הט"ז בשם הרשב"א וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' ק"ן משא"כ הכא שהיאך יברך על הנקיון ענט"י כיון שאינו נוטל):
האע"ג דקיי"ל דצריך נט"י לכל תפלה מ"מ בזה קיי"ל דאין מברכין ענט"י אלא בשחרית לתפלה כיון שנעשה כבריה חדשה וצריך לקדש עצמו ככהן המקדש לעבודה ולכן נ"ל דאם לא בירך ענט"י קודם התפלה לא יברך אחר התפל' (לא מבעי' לדעת הרא"ש דמצריך לברך גם במנחה ומעריב דס"ל דענט"י לא נתקן רק בשביל התפלה אלא אפי' לרשב"א דקיי"ל כוותיה לענין ברכה שלא לברך אלא בשחר כ' משום דנעשה כבריה חדשה וצריך להתקדש ככהן לעבודתו משמע דוקא משום שצריך להתקדש וזה שייך דוקא בתפלה שהוא במקום קרבן ועוד נ"ל דאז ימתין עד תפלת המנחה ויברך אז ענט"י לכ"ע וצ"ע):
ונכון להמתין לברך ענט"י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל דאז יוצא לכ"ע אבל כשבירך מקודם ואח"כ יפנה להרא"ש צריך לחזור ולברך ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ נכון לזהר בזה. (שם במגן אברהם סק"א). עוד מבואר שם בשם הגמ' רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו. בשחר אפי' לא עשה צרכיו מברך אשר יצר על מנהגו של עולם (סי' ד'):
זובכל היום אחר שהטיל מים או שנפנה ירחץ ידיו ויברך אשר יצר וא"צ לברך ענט"י ואפילו על טפה א' מברך אשר יצר אבל על הפחה אינו מברך וגם א"צ ליטול ידיו דלא כהמון עם ואם הטיל מים ב"פ אינו מברך רק פעם א' דלא יהא אלא כאוכל ב"פ שמברך בהמ"ז א' (סי' ז'). ונ"ל דוקא שכבר הטיל ב"פ אבל המטיל מים ולא בירך אשר יצר כגון בתוך התפלה ואח"כ רוצה עוד הפעם להטיל מים יברך תחלה ואח"כ יטול ויחזור ויברך (שהרי לשיטת רמב"ם ופסק הכי בש"ע בסי' קע"ח אפילו באכילה הדין הכי שצריך תחלה לברך בה"מז כיון שכבר הסיח דעתו מאכילה ראשונה ואף דלא קיי"ל הכי אלא כרמ"א שם מ"מ הא דעת הגאון והש"ע דלעולם צריך לברך אשר יצר ב"פ וא"כ בזה שעדיין לא הטיל י"ל דכ"ע מודים דצריך לברך מקודם ובפרט שהט"ז פסק ג"כ כש"ע כן נראה לי דבזה לכ"ע יברך מקודם):
חאחר שבירך אשר יצר יסמוך לה ברכת אלקי נשמה דכיון שאינה פותחת בברוך ראוי לסמכה לחברתה והמשכים קודם אור היום ובדעתו לישן עוד לא יברך ברכה זו עד סוף שנתו ואם לא בירך אותה עד אחר שהתפלל י"ח אינו מברך עוד לאתר התפלה שכיון שכבר אמר מחיה מתים הוא דומה למחזיר נשמות (פ"ח מ"ו) הניעור בלילה או שישן ביום אינו מברך (סי' רל"ח) ומ"מ אם ישן בלילה ס' נישמין שהוא מהלך ק' אמה מברך דבזה טעם טעם מיתה. ואם כבר בירך וחזר וישן בלילה צ"ע אם יחזור ויברך ונ"ל דס' ברכות להקל: