אויברכו את רבקה ויאמרו לה, אחותנו את היי לאלפי רבבה (בראשית כד, ס). יש לדקדק: תבת "את" לשון יתר, דהוה לה למימר "אחותנו היי לאלפי רבבה"? ונראה לי, בסייעתא דשמיא: דידוע דארבעה מדרגות יש במספר, והם:
באחדים -- שהם בחינת עשייה, ובחינת מלכות, ובחינת הא אחרונה דשם הוי"ה;
גועשרות -- שהם בחינת יצירה, ובחינת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ובחינת וא"ו דשם הוי"ה ,
דומאות -- שהם בחינת בריאה, ובחינת בינה, ובחינת ה"א ראשונה
הואלפים שהם בחינת אצילות, ובחינת חכמה, ובחינת יוד.
וועוד יש מדרגה חמישית שהיא רבבות, והיא בחינת עולם למעלה מאצילות, ובחינת כתר, ובחינת קוצו של יוד דשם הוי"ה ברוך הוא.
זוידוע כי בבחינות שהם כנגד אחדים, עשרות, מאות, שהם בריאה יצירה עשייה, יש יניקה לחיצונים ואומות העולם, כי בבריאה יצירה עשייה יש תערובת רע, אך בבחינת האלפים ורבבות אין יניקה לחיצונים כלל ועיקר; ועליהם נאמר (תהילים ה, ה): "לא יגורך רע". ולכן לבן וסיעתו שהם מסטרא-אחרא, מזלם חזי דאין להם יניקה מאלפים ורבבות, ורק רבקה שהיא בדרגא דקדושה, יש לה יניקה ואחיזה באלפים ורבבות. ולזה אמרו לה: "אחותנו את" דייקא, רוצה לומר, את לבדך "היי לאלפי רבבה", מה שאין כן הם, אין להם מגע שם. ובזה פירשתי, בסייעתא דשמיא, רמז הכתוב (תהילים קמד, יג): "צאננו מאליפות, מרובבות" – דישראל נקראו בשם "צאן", דכתיב (יחזקאל לד, לא): "ואתן צאני, צאן מרעיתי"; ולזה אמר עליהם "מאליפות מרובבות", שיש להם יניקה ואחיזה באלפים וברבבות. ולכן כתוב (במדבר י, לו): "שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
חולכן במנחת שבת-קודש נמשך לנו שפע והארה מכנגד הרבבות שהוא הכתר, כי הכתר הוא בחינת רבבות. ובמנחת שבת יתגלה אור עליון מעתיקא דקדישא, שהוא סוד כתר הנקרא רצון, כי שם הוא רצון גמור; ולכן אומרים אנחנו אותה שעה פסוק (תהילים סט, ד): "ואני תפילתי לך ה' עת רצון", שהוא נאמר על גילוי הארה הנזכרת, ואין חלק ואחיזה בהארה זו דכתר שהוא כנגד מספר הרבבות, אלא רק לישראל דווקא.