אוזה הדבר אשר תעשה להם. היה ראוי שיאמר וזה אשר תעשה להם כמו שאמר בסמוך וזה אשר תעשה על המזבח, והוסיף מלת הדבר לפי שהפרשה הזאת פרשת הקרבנות ורמז לעתיד כי מי שאין לו קרבן יביא הדברים ויתכפר לו וכענין שכתוב (הושע י״ד:ג׳) קחו עמכם דברים, וכתיב (שם) ונשלמה פרים שפתינו במקום פרים שפתינו.
לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים. הרי שלשה כנגד שלשה אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב.
ובמדרש פר אחד בן בקר ואלים שנים הדא הוא דכתיב (ישעיהו מ״ו:י׳) מגיד מראשית אחרית פר אחד כנגד אהרן אלים שנים כנגד אלעזר ואיתמר רמז ששני בני אהרן עתידין למות על ידי קרבן ואין משמשין אלא ב'.
ידואת בשר הפר. פר חטאת זה היה לכפר על מעשה העגל והזכיר תשרף באש כטעם שרפת פרה אדומה, וסודה ידוע מן השעיר המשתלח. והסמיכה בבנים שאומר וסמך אהרן ובניו מפני שהקב"ה התאנף על אהרן להשמידו והוא כלוי הבנים ע"כ הוצרכו להתכפר בו.
לזכל הנוגע במזבח יקדש. דרשו רז"ל שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי ת"ל וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה מה כבשים בני שנה ראוים אף כל ראוים. ד"א כל הנוגע במזבח כל כהן הבא להקריב תחלה יתקדש כיון שעלה לא ירד.
לחוזה אשר תעשה על המזבח. עשייה זו סדור אברים על מערכות האש והיה זו בשעת הנץ החמה אבל שחיטת התמיד היתה מקודם בשעת האיר המזרח, וששה כהנים היו מקריבים, האחד היה נושא את הרגל ואת הראש, השני שתי ידים, והשלישי העוקץ והרגל, הרביעי החזה והגרה, החמישי הדפנות, הששי הקרבים.
מונסך רביעית ההין יין לכבש האחד. כתב רבינו חננאל ז"ל כיון ששחה לנסך הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה וזהו שכתוב מפורש (דברי הימים ב כ״ט:כ״ח) וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה וככלות להעלות כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו, והיו הלוים משוררים במקדש על הקרבנות בכל יום ויום. השיר שהיו אומרים באחד בשבת (תהילים כ״ד:א׳) לה' הארץ ומלואה וזה כנגד בריאת העולם שכתוב (בראשית א׳:ג׳) והארץ היתה תוהו ובוהו, ויבא מלך הכבוד כנגד ויאמר אלהים יהי אור שכבוד השכינה אור גדול. בשני (תהילים מ״ח:א׳-ב׳) שיר מזמור לבני קרח גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו וגו' וכתיב (שם) אלהים בארמנותיה נודע למשגב שהבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים בין עזרת הכהנים ובין עזרת ישראל שהם ארמנותיה, כנגד יום שני שבו הובדלו מים העליונים מן התחתונים שנאמר (בראשית א׳:ו׳) ויהי מבדיל בין מים למים. בשלישי (תהלים פב) מזמור לאסף אלהים נצב בעדת אל וכתיב (שם) שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו, כלומר שיתקבצו השופטים לדון כל אחד ואחד כראוי לו וזה כנגד יקוו המים שכתוב בו ועץ עושה פרי למינו (שם) אכן כאדם תמותון כלומר בראתי אל האדם גן עדן וכיון שחטא נטרד משם כן אתם. ברביעי (שם צד) אל נקמות ה' כנגד עובדי חמה ולבנה שנבראו ביום רביעי וכתיב (דברים ל״ב:מ״א) אשיב נקם לצרי, בחמישי (תהלים פא) למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עוזנו וכתיב בו המעלך מארץ מצרים, והיה פרעה דומה לתנין שנאמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) התנים הגדול ובו ביום כתיב (בראשית א׳:כ״א) ויברא אלהים את התנינים הגדולים. בששי (תהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש כנגד ברייתו של אדם שנאמר (בראשית א׳:כ״ו) בצלמנו כדמותנו וירדו, והוא לבדו יתעלה שמו גאה על כל גאים ורודה בכל הרודים, וכתיב עוד (תהילים צ״ג:א׳) אף תכון תבל בל תמוט. בשביעי (שם צב) מזמור שיר ליום השבת וכתיב בו שתולים בבית ה'. ויתכן שיש באלו השירות יותר ממה שהזכרנו מן הראיות שהם כנגד ימי בראשית ע"כ לשון הרב ז"ל.
מאכמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה. כתיב בסדר פנחס כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה, ואמר ונסכו כי יחזור למלת הבקר וכאן אמר וכנסכה כי הוא חוזר אל המנחה. ומה שהוסיף בכאן לה הוא חדוש כי לא מצינו כן בשאר המקומות ויתכן שירמוז אל המדה העשירית המתעלה והבן זה.
מגונועדתי שמה. חוזר אל המזבח שהזכיר הוא מזבח העולה ומכאן למדו רז"ל שהקב"ה מדבר עם משה מעל מזבח הנחשת משהוקם המשכן.
ויש מן החכמים שהיו אומרים כי מעל הכפרת היה מדבר שנאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ודברתי אתך מעל הכפורת, ומה שהזכיר אשר אועד לך שמה לדבר אליך שם אין הכוונה על המזבח כי אם על אהל מועד שהזכיר פתח אהל מועד לפני ה'.
ונקדש בכבודי, שתשרה שכינה בו.ובמדרש ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדים שלי רמז לו מיתת בני אהרן, ומכאן אמר משה (ויקרא י׳:ג׳) זה הדבר אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר בקרובי אקדש כשאמר ונקדש בכבודי.
מווידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. יאמר כי ההוצאה היתה על מנת לשכני בתוכם כי לולא כן לא הוציאם, וזה יורה כי השראת השכינה בישראל צורך גבוה הוא ג"כ לא צורך הדיוט, וזהו לפי דעתי מה שאמר הנביא הושע ע"ה (הושע י״ג:ד׳) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי, יאמר כי לא הוצאתיך מארץ מצרים אלא בשביל אנכי ה' אלהיך כדי שתקבל עליך אלהותי וכדי שלא תדע אלהים זולתי ולכך הזכיר מארץ מצרים באמצע.
וכן מצאתי במדרש תהלים בפסוק (תהילים קי״ד:א׳) בצאת ישראל ממצרים ר' יהושע בן לוי אמר בזכות המשכן נגאלו ישראל ממצרים שנאמר (שמות ב׳:כ״ה) וירא אלהים את בני ישראל וכתיב (שם לט) וירא משה את כל המלאכה.
ויש לך מקום אחר ללמוד הימנו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי לשכני בתוכם ע"כ לשון המדרש. וזהו שכתוב (תהילים קל״ב:י״ד) אוה למושב לו, וכתיב (שם) פה אשב כי אויתיה, ורבו המקראות המעידים על זה וכבר הזכרתי זה בפסוק וידבר.