אמי שאין לו אלא ד"א והוצרך לנקביו וכו' ר"פ מי שהוציאוהו בעו מיניה מרבה הוצרך לנקביו מהו א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה:
בומ"ש ועצה טובה לו וכו' שם אמרי נהרדעא אי פיקח הוא עייל לתחומיה וכיון דעל על:
גומ"ש אבל אם מצא מקום צנוע קודם וכו' שם כתב כך הרא"ש: כ' בהגהת אשיר"י לשם וכן מי שבא בספינה חוץ לתחום בשבת בו בי"ט ונצרך לנקביו יוצא וממשמש בנקביו ואי פיקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר וה"ל כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפים מא"ז עכ"ל פי' שהיה ב"ה בתחומו של עירו ובא בספינה לאונסו ויצא חוץ לתחום בשבת או בי"ט והוצרך לנקביו יוצא מן הספינה וממשמש את נקביו ואם פיקח הוא נכנס לתחום שלו נכנס לצד העיר וכיון שנכנס לתחום שלו נכנס לעיר והרי הוא כאילו לא יצא וה"ל כל העיר כד"א וחוצה לה אלפים דכיון שיצא באונס מחוץ ונכנס ברשות לתחום לא הפסיד דבר ודין זה פשוט ופירושו פשוט ולא ידעתי למה נתקשו דברי' אלו לפני הרב ב"י: