אגבו לצורך המת והותירו • ובו סעיף אחד
תנן בשקלים (פרק שני): מותר מתים – למתים. מותר המת – ליורשיו. כיצד? גבו נדבות למת סתם – זהו מותר מתים למתים. גבו למת זה – מותר המת ליורשיו (סנהדרין מח א). וכתב הרמב"ן דלאו מפני שמדינא זכה מת זה, שהרי הזמנה לאו מילתא היא. אלא משום דהוה ליה זילותא, שגבו על שמו. לפיכך ליורשיו מחל זילותיה, ולא לאחרים (בית יוסף). וכן מפורש בגמרא שם. ואם הגבאי רוצה להקים לו מצבה מהמותר, או להניח קרשים סביב קברו כפי הנהוג, והיורשים מוחים בידו – לא יציית להם, ויעשה בהמותר לצורך המת כפי מה שנהוג בכל המתים, והנותר מזה יתנן ליורשים. ואין אשה גובה כתובתה ממותר הזה, ולא בעל חוב את חובו, מטעם שנתבאר דרק ליורשיו מוחל זילותיה.
סימן שנו
ערוך השולחן, יורה דעה · 1 סעיפים
כל פרקי ערוך השולחן, יורה דעה (305)
סימן א–נ · סימן נא–ק · סימן קא–רמז · סימן רמח–רצז · סימן רצח–שמח · סימן שמט–שצח · סימן שצט–תג
- סימן שמט
- סימן שנ
- סימן שנא
- סימן שנב
- סימן שנג
- סימן שנד
- סימן שנה
- סימן שנו
- סימן שנז
- סימן שנח
- סימן שנט
- סימן שס
- סימן שסא
- סימן שסב
- סימן שסג
- סימן שסד
- סימן שסה
- סימן שסו
- סימן שסז
- סימן שסח
- סימן שסט
- סימן שע
- סימן שעא
- סימן שעב
- סימן שעג
- סימן שעד
- סימן שעה
- סימן שעו
- סימן שעז
- סימן שעח
- סימן שעט
- סימן שפ
- סימן שפא
- סימן שפב
- סימן שפג
- סימן שפד
- סימן שפה
- סימן שפו
- סימן שפז
- סימן שפח
- סימן שפט
- סימן שצ
- סימן שצא
- סימן שצב
- סימן שצג
- סימן שצד
- סימן שצה
- סימן שצו
- סימן שצז
- סימן שצח
ערוך השלחן, אורח חיים, ויקיטקסט, ברישיון CC BY-SA; ערוך השולחן, יורה דעה, ויקיטקסט, ברישיון CC BY-SA.